מוזיאון מצפה רביבים

מצפה רביבים הינו אתר מורשת המשחזר את סיפור ראשית ההתיישבות היהודית בנגב. המצפה הוא אחד מתוך שלושה מצפים אשר הוקמו בנגב בשנת 1943 על מנת לחקור את צפונות ארץ המדבר ולבחון את מידת התאמתה להתיישבות יהודית ענפה.

בשנת 1943, מעיזה קבוצת צעירים, חניכי עליית הנוער, לנעוץ יתד בצייה ,וברוב נכונות, אמונה ומסירות אנושית, שלא ידעה לאות, מצליחה להפריח אלף פרחים במדבר. סיפורה של קבוצה זו שכנע, בסופו של דבר, גם את ועדת האו"ם (אונסקו"פ, 1947) כי ראוי לכלול את הנגב בגבולות מדינת ישראל. עם בואה מצאה קבוצת הראשונים מקום מגורים ארעי:
בור מים שנחצב בתקופה הנבטית (לפני כאלפיים שנה) לצורך אגירת מים. בשנת 1944 נבנתה מאבני המקום ה"טירה" ובה:
חדרי מגורים, מגדל תצפית, מאפייה, מקלחת, חדר אוכל, מטבח ותחנת נוטרים. הבעיה החמורה שניצבה בפני חברי הקיבוץ הייתה מחסור חמור במים. הם השתמשו במי באר שנקדחה ע"י הבריטים בשנת 1938.

מים אלה שימשו אמנם לניסיונות חקלאיים וכן לשתייה, אך לא היה בהם כדי לפתור את הבעיה. לכן, כשנה לאחר בוא הראשונים למקום החלו בבניית סכר וברכות אגירה, על פי תכניתו של המהנדס דב קובלונוב. מפעל זה נועד לתפוס את מי השיטפונות ,הזורמים בימי החורף בוואדי עסלוג' , ולהפנותם להשקיית השדות. מצפה רביבים הוא סיפור שיש לספרו ולראותו בכל דור ודור. המסייר באתר מוזמן להתרשם מאותם מקומות אשר אוישו ונבנו ע"י קבוצת הראשונים. הוא ירד למערה הנבטית, בה החלו החיים, הוא יעלה לטירה, בה התמסדו החיים הקיבוציים, ואם יעפיל לנקודת התצפית יוכל להשקיף ממנה אל המרחבים הירוקים והבנויים ,שתחילתם על אדמה ללא צל ואשר הפכה לארץ נושבת.