מפעל המים
בעיית המים המתוקים, הטובים לשתייה ולחקלאות, הציקה מאוד. אמנם המתיישבים התרגלו לשתות תה מלוח וקפה מלוח ממי הבאר המקומית , "באר משה", שנחצבה ביוזמת ועדת פיל בשנת 1938, אבל הניסיון בניצול מים מליחים עדיין היה בחיתוליו.
מים שפירים צריך היה לקנות ולהוביל למצפה מהכפר הבדואי ביר עסלוג', מרחק 7 קילומטרים מזרחה, בהתחלה בעגלה רתומה לסוס ואחר- כך במיכל מחובר למשאית.
במגמה להרבות בניסיונות לפיתוח חקלאות מודרנית במקום, עלה הרעיון לנצל את מי השיטפונות הזורמים בוואדי עסלוג'. לשם מימוש הרעיון לניצול מי השיטפונות, נשלח למצפה רביבים איש מחלקת המים של הסוכנות היהודית, המהנדס דב קובלנוב, שתכנן ובנה עם אנשי המקום ועובדי סולל – בונה, את המפעל לתפיסת מי השיטפונות ואגירתם.
בשנת 1959 חוברו רביבים ומשאבי שדה לשלוחה של מוביל המים:"ירקון נגב" לימים "המוביל הארצי". מרגע שמגיעים לרביבים מים קבועים ומתוכננים, מפעל אגירת מי השיטפונות ההיסטורי הולך אט אט ונהרס.
בחדר הסכר ניתן לקבל מושג על משמעות ההחלטה והרעיון הנועז שעלה בשלהי שנת 1944, להקים את מפעל המים. החדר מציג דגם מרהיב של מפעל המים הגדול שנבנה בזמנו בשטח. הדגם ממחיש באופן ויזואלי את תעלות המים שנחפרו, זרימת מי השיטפונות בתעלות ואגירתם. בחדר הסכר תמצאו גם תמונות והסברים הממחישים לעומק את סיפור הקמתו ופעולתו של מפעל המים.